סמ"ר עז ישעיה גרובר הי"ד
נולד בכ"ד בתשרי תשס"ד (20/10/2003)
נפל ברפיח בקרב ב-ט' בסיון תשפ"ד (15/6/2024), בן 20 בנופלו
גר בישוב טל מנשה שבצפון השומרון
עז נולד שלישי במשפחה, מעליו שתי אחיות, ואחריו שתי אחיות ואח קטן.
כבר מגיל צעיר התגלתה בו מידת האמת והעמידה על האמת הזאת גם אם היה משלם עליה מחירים. בנוסף, עז היה רגיש מאד לסביבתו הקרובה וגם הרחוקה, ולחבריו.
מגיל צעיר עז נמשך לסוסים וכשעבר בכיתה י"א ללמוד בכפר הנוער "נווה שריה – ברוש הבקעה", הצטרף למגמת הרכיבה, שם בנו הנערים את החווה במו ידיהם את האורוות, חצר הרכיבה והמחסנים, ושם למדו קומה נוספת של אחריות, התמדה, ושל מסירות והתמסרות תוך כדי האילוף והטיפול בסוסים.
הסוסים, וכפר הנוער ברוש, היו עבור עז עוגן משמעותי להתרעננות וחידוש כוחות, ובכל יציאה לחופשה גם בזמן הלחימה, היה מקדיש יום אחד לנסיעה לברוש לביקור הצוות החינוכי ולרכיבה על הסוסים.
עז התגייס לגדוד 601 של ההנדסה הקרבית, ובהמשך הדרך הצטרף למפל"ג פלוגת "אדיר", שם נוצר קשר מיוחד בינו לבין המ"פ. כשפרצה המלחמה, עז הפך להיות קשר מ"פ יחד עם עוד תפקידים ותחומי אחריות נוספים שקיבל מסגל קציני הפלוגה.
חבריו לפלוגה מספרים עליו שהיה אחראי מאד במילוי המשימות, גם כשלאחרים כבר "לא היה כוח" לבצען, הוא הקפיד על מקצועיות ועמידה על פרטים אותם גם לימד את שאר חבריו לפלוגה, וכל זאת בנוסף על תפקידו כקשר מ"פ.
עז היה רגיש מאד לסביבתו הקרובה וגם הרחוקה. בקרב החברים בבית, עז היה הגורם המאחד את החבורה. תמיד דאג להכניס למעגל גם את אלו שהיו ב"שוליים". סיפרו לנו כאלו שאם הוא לא היה במפגש, הם לא תמיד היו באים...
עז אהב מראות, בין אם היו ממוקמות במסדרון בבית ובין אם במעלית או בשירותים ציבוריים. היה עומד מול המראה, עושה פרצופים ו"שרירים", ואומר: "כמה יופי! מה עושים עם כל היופי הזה?". סיפר לנו דוד של עז, שבאחד האירועים המשפחתיים שאל את עז מה שלומו ועז ענה: "אני בשלמות", תשובה שלא מאפיינת נער בגיל ההתבגרות.
לאחר נפילתו, מצאנו בין חפציו האישיים פתק שכותרתו "התכונות שלי" אותו כתב עז כתירגול חוסן, כמה שבועות לפני הגיוס ונועד לחיזוק עצמי בזמנים קשים. בפתק כתובות למעלה מעשרים תכונות אותן העריך עז בעצמו.
מסיפורים ששמענו בשבעה ובמהלך התקופה שלאחר נפילתו, התברר שאת כל התכונות שכתובות בפתק עז מימש בפועל במסגרת המלחמה, עם החברים ועם המשפחה.
בדיעבד הבנו, שעז מימש את עצמו והגיע לשלמות ויופי פנימיים כך כשעמד מול הראי הבחין ביופי הזה, יופי פנימי של כוחות נפש שהצליח להביא לידי ביטוי בחייו - עם החברים, עם הפלוגה ועם המשפחה.